ביום יום אנחנו חווים אינספור אירועים קטנים כגדולים!
נגדיר אירועים כאינטראקציות (מפגשים עם אנשים אחרים) בהם קורים דברים, נאמרים דברים, אשר גורמים לנו לחשוב, לפעול להתנהג בהתאם.
למשל:
עליתי לאוטובוס, אמרתי בוקר טוב לנהג והא לא התייחס בכלל…- נגדיר את זה אירוע.
באותו הרגע אני נותן לעצמי הסבר שעל מה שקרה: איזה נהג חצוף, אומרים לו בוקר טוב, קשה לו לענות? – זאת פרשנות.
באותו הרגע קצת נעלבתי מחוסר ההתייחסות של הנהג- זה רגש שהתעורר אצלי בעקבות הפרשנות שנתתי לעצמי על האירוע.
הסתובבתי כנעלב ועשיתי פרצוף חמוץ- זאת תגובה.
אפר"ת- מציג את שרשרת התגובות שנוצרת אחרי כל אירוע:
ארוע>פרשנות>רגש>תגובה.
המרכיב היחיד שלנו כבני אדם יש שליטה עליו הוא מרכיב הפרשנות.
האוטומט שלנו הוא לתת פרשנות שלילית לאירועים (ככה זה עובד).
ככל שנתן יותר פרשנויות חיוביות לאירועים – כך נגדיל את הרווחה הנפשית שלנו- זאת על פי הפסיכולוגיה החיובית.
אז איך זה עובד?
אחרי אירוע – נחזור לסיפור של נהג האוטובוס- שלא התייחס לבוקר טוב שלי, נשאל את עצמנו "יכל להיות ש…הוא לא עונה כי היה טרוד במחשבות….."
בחלק גדול מהמקרים כל שרשרת התגובות שלנו תשתנה- אני לא איעלב, נהפוך הוא אני אהיה מלא חמלה אליו ואגיב בסלחנות ולא אעשה מזה ספור, ואלך משם נינוח יותר.
יש לנו יכולת לשלוט בחלק גדול מהפרשנויות שלנו באירועי היום יום אותם אנו חווים:
מול בני זוג, מול הילדים שלנו, מול הקולגות והמעסיקים שלנו , חברים ועוד.
קחו אחריות, תתחילו להתאמן על מתן פרשנויות חיוביות – זה הקול/הכל בראש!!!
לפני שהמחשבות משתוללות – תפעילו קול חיובי ששואל "יכל להיות ש…." .
שאלה מסוג זה מאפשרת לנו להגדיל את מרחב האפשרויות של הפרשנויות, כמתונות יותר ונשלטות יותר.
אז מה תעשו,בכל אירוע בו אתם מרגישים שאתם נותנים או נתתם פרשנות לא טובה, שגרמה לכם לא טוב, תנסו לשאול רגע שאלה אחרת "יכל להיות ש…." ותציגו אפשרות אחרת חיובית יותר לאירוע. אתם לאט לאט תשימו לב- שבחלק לא מבוטל מהמקרים אתם תרגישו טוב יותר- פשוט צריך להתאמן על זה!!!
בהצלחה!